ע"א 55467-09-14

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, החליט השופט חגי ברנר לדחות את הערעור. היה צורך לתקן את העובדות לגבי מועדי ניכוי הצ'קים. נמצא כי רק שיק אחד נוכה ב-29.3.09 והיתר נוכה במועדים מאוחרים יותר. עוד נקבע כי הבנק סיפק ערך לשלנא באמצעות זיכוי חשבונם, המהווה הפרשה לערך, גם אם הבנק טען מחדש את החשבון לאחר פירעון השיקים. השופט קיבל את טענות המערער בדבר נסיבות אי עדותו של עד, ואדה, אולם השופט קבע כי עדותו לא הייתה מיטיבה עם המערער. זאת, משום שגם אם הבנק היה מבטיח להגדיל את מסגרת האשראי של שלאנה, אין בכך כדי לשלול את תום ליבו של הבנק ביחסיו עם המערערת. נמצא כי הבנק מחזיק בתום לב בשיקים, שכן לא ידע על פגמים כלשהם בזכות המסחר, וסיפק ערך תמורת השיקים. תום ליבו של הבנק נתמך עוד יותר בכך שהשיקים נסחרו בטרם נפלה התמורה בין המערערת לשלנה. בנוסף, השופט לא מצא חוסר תום לב מצד הבנק בלקיחת השיקים משלנה, וטענות המערער בדבר סירובו של הבנק לגלות מסמכים ולענות על שאלות נדחו, שכן המערערת לא פעלה בהתאם להליך התקין לתלונות מסוג זה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות הערעור של הבנק, בסך 23,600 ₪, ובא כוח הבנק היה אמור לקבל את סכום הפיקדון מהמזכירות. השופטים שהסכימו לפסק הדין היו סגני השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי. פסק דין זה ניתן ביום 24.6.2015.