ת"פ 3142/04

תקציר

הנאשם זוכה מאשמת שוד ואיומים בשל חוסר אמון בגרסתו של המתלונן לאירועים ואי חקירת האליבי שלו על ידי המשטרה. בעקבות זיכויו, הגיש הנאשם תביעה לפיצויים מהמדינה בגין מעצר שווא והוצאות ייצוג משפטי שנגרמו לו בשלב החקירה שקדם להגשת כתב האישום. בית המשפט בחן את הזכאות לפיצוי לפני הגשת כתב אישום לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי, העוסק בפיצוי בגין מעצר. השופט קבע כי מאחר שהוגש כתב אישום חלות הוראות סעיף קטן 38(ב), ומבחינה טכנית המתלונן צריך להיות זה שמפצה את הנאשם. עם זאת, פסיקה קודמת ודברי ההסבר להצעת החוק הצביעו על כך שגם המדינה יכולה להיות אחראית לפיצוי בנסיבות אלה. בהמשך התייחס השופט לכללים לפסיקת פיצויים הקבועים בסעיף 80 לחוק העונשין, הדורשים היעדר בסיס לאשמה או לנסיבות מצדיקות אחרות, ופירש כללים אלה כחלים על שלב קדם המשפט. הוא הגיע למסקנה כי נזקיו של הנאשם התרחשו לפני הגשת כתב האישום ולא היו תוצאה של המשפט עצמו, ולכן התביעה לפיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין נדחתה. השופט הציע כי הנתבע יוכל להגיש תביעה נפרדת לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי או פקודת הנזיקין, וציין את היעדר הטענות המועלות לפי סעיף 81 לחוק העונשין, שייתכן שהיה הליך מתאים יותר. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והעתקים ממנו נשלחו לבאי כוחם.