ת"א 56465-10-19

תקציר

התובע, אליעזר אלבלך, תבע את הנתבעים על כך שלא מכרו לו מגרש במושב בית חנניה בחוסר תום לב. הנתבעים הם מוכרי הקרקע, יורשיו של יואל פוליצר, האגודה השיתופית של מושב בית חנניה וחבר הוועד המנהל של האגודה, יורם שגיא. אלבלך טען כי הנתבעים סיכלו את רכישת הקרקע ודרשו פיצויים בסך 4.45 מיליון שקל. הטענה העיקרית הייתה על חוסר תום הלב בניהול משא ומתן על חוזה מכר הקרקע. המשא ומתן בין אלבלך לבין נאשמים 1-3 (פוליצר) נמשך כחצי שנה, מאוקטובר 2018 ועד מרץ 2019. במהלך תקופה זו החליפו הצדדים טיוטות חוזים רבות אך לא הגיעו להסכמה סופית. פוליצר טען כי אלבלך עיכב את המשא ומתן, שינה לעתים קרובות את תנאי החוזה ולא הצליח להשיג מימון בנקאי לרכישה, דבר שהיה קריטי לעסקה. מנגד, אלבלך טען כי פוליצר פעל בחוסר תום לב וסיים בפתאומיות את המשא ומתן ללא התראה מוקדמת, תוך מכירת הקרקע לצד שלישי. באשר להליך הקליטה במושב בית חנניה טען אלבלח כי הנתבעים 4 ו-5 (החברה ושגיא) פגעו קשות ביחסי האמון והנאמנות בכך שניהלו את ההליך בחוסר הגינות ובחוסר תום לב. לטענתו, הם עיכבו במכוון את קליטתו כדי לסכל את המו"מ לרכישת הקרקע. עם זאת, הנתבעים טענו כי העיכובים נבעו מקשיים רגילים בתיאום לוחות הזמנים של חברי הוועדה. בית המשפט העדיף את הגרסה שהציג עורך דינו של פוליצר, עו"ד שטילמן, ומצא אותה מפורטת, הגיונית ועקבית. עדותו, יחד עם הראיות האחרות, הראו כי המשא ומתן היה תלוי ועומד בשל חוסר יכולתו של אלבלך להסדיר מימון. פוליצר היה רשאי לסגת מהמשא ומתן שלא הוביל להסכם חתום, מה גם שאלבלך לא הצליח להשיג את המימון הנדרש והכריז במפתיע על מימון חלופי. באשר להליך הקליטה, מצא בית המשפט כי אלבלך לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי הנתבעים סיכלו את קליטתו. העיכובים בתהליך יוחסו לקשיים רגילים, והסיבה העיקרית לכישלון מכירת הקרקע הייתה העיכוב של אלבלך בהשגת המימון. לפיכך, דחה בית המשפט את טענתו של אלבלח בדבר משא ומתן בחוסר תום לב והפרת תום לב. מאחר שגם עילות התביעה האחרות של התובע התבססו על טענה זו, אף הן נדחו. התובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עורכי דין והוצאות בסך כולל של 422,806 ₪.