עש"א 39129-09-17

תקציר

הערעור נסב על התקנת שילוט על קירותיו החיצוניים של בניין משותף, דבר שחלק מבעלי הדירות התנגדו לו. השאלה המרכזית הייתה למי יש סמכות להחליט על השימוש ברכוש המשותף בבית משותף - בעלי הדירות או נציגי הבית המשותף. השופט קבע כי נקודת המוצא לסוגיה זו היא שהסמכות נתונה לבעלי הדירות, שכן מדובר בענייני רכוש. החוק קובע כי תפקידו של נציג הבית המשותף הוא לפעול על פי התקנון ולקיים את הבית המשותף, ואין לו סמכות לקבל החלטות לגבי השימוש ברכוש המשותף. מאחר שבעלי הדירות לא נתנו את הסכמתם הישירה לשילוט, בחנה השופטת האם לנציגים או לחברת הניהול יש סמכות להכריע בנושא. השופטת הסכימה עם קביעת המפקחת כי נציגת הבית המשותף לא הסכימה לשילוט כפי שהותקן. עוד קבע השופט כי לחברת הניהול לא הייתה סמכות לתת היתר לשלטים, למרות טענות המערערים כי הסכמי הניהול הפרטניים העניקו להם סמכות זו. השופט פירש את הסעיף הרלוונטי בהסכם ככזה שאינו מסמיך את חברת הניהול לקבל החלטות לגבי השימוש וההחזקה ברכוש המשותף. זאת ועוד, השופטת ציינה כי המערערים לא הציגו כל ראיה להסכמת בעלי הדירות האחרים וכי לא הוכחה סמכותה של חברת הניהול לקבל החלטות כאלה. השופטת דנה גם בשאלה האם התקנת השילוט יכולה להיחשב כשימוש סביר בקרקע ללא הסכמת יתר הדיירים וקבעה כי לא כך היה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב מס' 1 שכר בסך 5,000 ₪.