תלה"מ 11376-01-19

תקציר

פסק דין זה מתאר את החלטותיו של השופט בנוגע לסכסוך בין בני זוג גרושים על חלוקת נכסיהם שנרכשו במשותף לאחר נישואיהם. על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווה מכלל הנכסים שנצברו במהלך חייהם המשותפים. תחילה מתייחסת השופטת לבקשות מקדמיות להסרת בדיקת פוליגרף שצורפה שלא כדין ולמחיקת קטעים מסוימים מתצהיר הנתבעת, אותן היא נענית בחלקה ומכחישה בחלקה. היא מסירה את בדיקת הפוליגרף אך מאפשרת את הסעיפים בתצהיר, וקובעת כי הם אינם מהווים הרחבה של טענות. לאחר מכן פונה השופט לחלוקת המשאבים ומקבל את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט על יתרת החשבונות והמשאבים מיום הנישואין ועד למועד הפרידה המוסכם. היא קובעת כי התובע זכאי לחלק יחסי ממענק היובל, מענק הניתן לעובדי הוראה בעלי ותק של 25 שנות שירות לפחות. באשר להחזרי מס, השופט מורה לתובע להעביר מחצית מכל החזר מס שהתקבל לחשבון הנתבע, כפי שנצבר במהלך חייהם המשותפים. השופט מחליט גם כנגד בקשת התובע לפיצוי בגין סימולטור שהושקע בקרנות משותפות אך כיום חסר ערך, וכן חשבונות בנק הונגריים שלטענת הנתבע נסגרו ביתרות אפס. הנושא השנוי ביותר במחלוקת הוא חלוקת הירושה של הורי התובע. הנתבע מבקש לכלול אותו במאזן, אך השופט פוסק לטובת התובע וקובע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לכוונה ספציפית לחלוק בירושה. יצוין כי נכסים חיצוניים, כגון ירושות, מוחרגים בדרך כלל מיתרת המשאבים, והנתבע לא הוכיח כל הסכמה בעל פה או התנהגות הדדית המעידה על רצון לחלוק בירושה. השופטת דוחה גם את תביעת הנתבע להחזר הוצאות הנסיעה של התובע ל-XXX, וקובעת כי הנסיעה הוסכמה על שני הצדדים וחלק מההוצאות היטיבו עם בנם. לבסוף, השופט מורה לשני הצדדים לשאת בהוצאותיהם ומתיר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ועומד כפסק הדין הסופי בתיק.