תא"מ 20219-10-20

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נסובה סביב תאונת דרכים בה נגרם נזק לרכבו של התובע, והמחלוקת שבאה בעקבותיה על הפיצויים שתבעה התובעת מהנתבעים. הסוגיה המרכזית הנדונה היא האם מכירת רכבו של התובע במחיר השווה ל"מחיר מחירון" שלו שוללת את התביעה בגין נזקים שנגרמו לכאורה עקב התאונה. השופט פותח בהבהרה כי הנזק בר הפיצוי מתברר ברגע התאונה, ולמכירת הרכב לאחר התאונה אין השפעה מהותית על חישוב הנזקים. הנזק הישיר לרכב נאמד על סמך חוות דעת המומחים של שני הצדדים, כאשר השופט בוחר בתווך בין ההערכות השונות. השופט מתייחס גם לנזק העקיף, המיוחס לירידת ערך הרכב לאחר התאונה. נקודת המחלוקת העיקרית כאן היא שיעור הפחת, כאשר המומחה מטעם התובעת תומך ב-1% והמומחה מטעם הנתבעת מנגד עם 0.5%. לאחר בחינת טיעוניהם וחקירתם הנגדית, השופט מצדד במומחה הנתבע וקובע את שיעור הפחת על 0.5%. כתוצאה מכך, השופט פוסק לתובע תוספת של 146 ₪ בגין הפחת השיורי שלא פוצה קודם לכן על ידי הנתבעים. השופט מתייחס גם לשאלת שכר טרחת השמאי, ומציין כי הנתבעים זנחו טענה זו ולא ביססו את טענתם לשכר טרחה עודף. לפיכך, השופט כולל את שכר טרחת השמאי בהוצאות בהן נושאים הנתבעים, אך רק עבור חוות הדעת הראשונית, למעט חוות הדעת המשלימות שנחשבו מיותרות. בסופו של דבר, השופט קובע כי יש לקבל את תביעת התובע באופן חלקי. הנתבעים, ביחד ולחוד, חויבו לפצות את התובע בתוספת של 13,419 ₪, הכוללת נזקים ישירים ועקיפים. סכום זה כולל גם את אגרות בית המשפט, שכר טרחת המומחה ושכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 335 ש"ח, 3,270 ש"ח ו-2,355 ש"ח, בהתאמה. השופט קובע כי סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום, אחרת הם יצטברו בריבית כפי שקובע החוק. זכות הערעור על פסק הדין נשמרת לשני הצדדים.