עפ"ת 35523-03-11

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת שופט תעבורה לדחות תביעה להוצאות לפי סעיף 80(ג) לחוק העונשין, בעקבות זיכויו של המערער מאשמת נהיגה תחת השפעה. המערערת טענה כי בראיות שהוצגו בפני התביעה טרם הגשת כתב האישום אין בסיס לאשמה, ועל כן יש לפצות אותה. עם זאת, השופט מצא כי יש די ראיות - לרבות דו"ח משטרתי, תוצאות מבחני נהיגה בשכרות ודו"ח מאפיינים - כדי לתמוך בהאשמה וכי החלטת התביעה להמשיך בתיק הייתה סבירה. זאת ועוד, השופט קבע כי המערער לא הציג נסיבות כלשהן המצדיקות פסיקת פיצויים, וציין את האינטרס הציבורי בהעמדה לדין של עבריינים פוטנציאליים ואת הצורך לעודד את התביעה לבחון ראיות באופן יסודי. באיזון בין זכויות הנאשם לבין האינטרס הציבורי, דחה השופט את הערעור וחיזק את החלטת בית המשפט לתעבורה. פסק דין זה מדגיש כי זיכוי אינו מבטיח פיצוי באופן אוטומטי, וכי נטל ההוכחה מוטל על הנאשם להוכיח היעדר בסיס סביר להאשמה או קיומן של נסיבות המצדיקות פיצוי.