ב"ל 41361-11-23

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה תל אביב (ב"ל 41361-11-23) **מבוא:** פסק הדין דנן דן בתביעת התובע, יחזקאל זקן, טכנאי מחשבים ותקשורת רשתות עצמאי, להכיר בתסמונת התעלה הקרפאלית (CTS) ובליקוי בעמוד שדרה צווארי כפגימות בעבודה. התביעה נדחתה על ידי בית הדין, אשר בחן את התשתית העובדתית והמשפטית כפי שהוצגה על ידי הצדדים. **המסגרת המשפטית:** בית הדין עמד על עקרונות יסוד בדיני הביטוח הלאומי הרלוונטיים לתביעה: 1. **הגדרת תאונת עבודה:** סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו... ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו." 2. **נטל ההוכחה על עובד עצמאי:** בית הדין הדגיש, בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון (בג"צ 6712-21 פלונית), כי חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק אינה חלה על עובד עצמאי. משמעות הדבר היא כי עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הפגיעה. 3. **מחלת מקצוע:** מחלת מקצוע מוגדרת בסעיף 79 לחוק כמחלה המפורטת בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1964. רשימת מחלות המקצוע בתוספת השנייה לתקנות היא רשימה סגורה. 4. **תורת המיקרוטראומה:** בית הדין פירט בהרחבה את עקרונות תורת המיקרוטראומה, כפי שפותחה בפסיקה. תורה זו באה למלא פער שנוצר בשל הרשימה הסגורה של מחלות מקצוע, ומאפשרת להכיר בפגיעות שנגרמו עקב הצטברות של אירועים תאונתיים זעירים (מיקרוטראומה) לאורך זמן, גם אם אינם עונים להגדרת מחלת מקצוע קלאסית או תאונת עבודה במובנה המיידי. **יסודות תורת המיקרוטראומה:** בית הדין פירט את היסודות הנדרשים להוכחת עילת המיקרוטראומה, כפי שנקבעו בפסיקה: * **תשתית עובדתית "מתאימה":** יש להוכיח קיומה של עבודה הכרוכה בסדרה של אירועים תאונתיים זעירים, החוזרים על עצמם בתדירות ובאופן רציף, אשר כל אחד מהם גורם לנזק זעיר אך מצטבר. * **קשר סיבתי:** יש להוכיח קשר סיבתי בין התשתית העובדתית לבין הליקוי הרפואי. * **מנגנון הפגיעה:** יש להוכיח כי במסגרת התשתית העובדתית נגרמו פגיעות זעירות המצטברות לכדי ליקוי גופני. **חידושים ודגשים בפסיקה:** * **זהות התנועות:** הפסיקה קובעת כי התנועות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיות זהות לחלוטין, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. * **תדירות ורציפות:** התנועות צריכות לחזור ולהישנות בתדירות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. לא נדרשת רציפות מוחלטת, אך יש לבחון אם ניתן לבודד פעולות מסוימות כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות. * **הבחנה מול תחלואה טבעית:** על מנת להוכיח מיקרוטראומה, נדרשת חוות דעת של מומחה רפואי המסוגל להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי הדרגתי שאינו קשור בהכרח לעבודה. * **גיוון פעולות:** בית הדין הדגיש (בהתבסס על פסיקות קודמות כגון פסק דין זוהר) כי אם הוכח שמדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או תנועות זהות/דומות במהותן, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית מתאימה לתורת המיקרוטראומה. **החלת הדין על המקרה הנדון:** 1. **טענות התובע:** התובע טען כי עבודתו, הכוללת רכיבה על אופנוע (רטט, זעזועים), הקלדה ממושכת, עבודות חיווט, פתיחת וסגירת ברגים, ושימוש במקדחה רוטטת, גרמו ל-CTS ולליקוי בצוואר. 2. **דחיית התביעה בעניין הצוואר:** * בית הדין קבע כי "גרסתו המתפתחת של התובע באשר לליקוי בצוואר – לא עומדת בדרישות תורת המיקרוטראומה." * התובע לא הבהיר "מהי אותה תנועה חוזרת ונשנית שהוא מבצע שוב ושוב על צווארו באופן רצוף ועל פני פרק זמן משמעותי". * זעזועי הצוואר והראש בשל מהמורות בכביש אינם נחשבים לתנועה חוזרת ונשנית כנדרש בפסיקה. * בית הדין מצא סתירות בגרסתו של התובע לגבי תאונות עבר, ובכך ערער את מהימנותו. * **מסקנה:** התובע לא הניח תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה בצווארו על פי תורת המיקרוטראומה, ולכן תביעתו בעניין זה נדחתה. 3. **דחיית התביעה בעניין CTS:** * בית הדין בחן את תיאורי העבודה של התובע (הקלדה, חיווט, ברגים, כלים רוטטים) וקבע כי "התובע מבצע פעולות שונות ומגוונות במהלך יום העבודה." * התובע לא טען ולא תיאר "תנועה חוזרת ונשנית אותה הוא מבצע באופן רציף על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום עבודתו". * אף אם ניתן היה לבודד פעולות מסוימות (כמו פתיחת וסגירת ברגים או שימוש בכלים רוטטים) כתנועות חוזרות ונשנות, התובע לא הוכיח כי ביצע כל תנועה כזו כשעה בממוצע ביום עבודה. * עבודת התובע, הכוללת תיקון תקלות במחשבים, אינה מתאפיינת ברצף תנועות אוטומטי וחוזרני כפי שנדרש בתורת המיקרוטראומה. * **מסקנה:** התובע לא הניח תשתית עובדתית לליקוי CTS על פי תורת המיקרוטראומה, ולכן תביעתו בעניין זה נדחתה. **סיכום והכרעה:** בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של התובע במלואה. בית הדין קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כעובד עצמאי, הן להוכחת תשתית עובדתית מתאימה לטענותיו, והן להוכחת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הליקויים הרפואיים הנטענים, וזאת בהתאם לדרישות תורת המיקרוטראומה כפי שפותחה בפסיקה. בשל אופי ההליך, לא נפסק הוצאות. **הערה:** פסק הדין ניתן ב-6 בפברואר 2026. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה קיימת במשך 30 יום.