עת"מ 2623/08

תקציר

תקנות התכנון והבנייה מחייבות כי בקשות להיתרי בנייה ייחתמו על ידי בעלי הנכס. התקנות גם קובעות מי זכאי להיות "בעל זכות" שחתימתו נחוצה, וקובעות הוראה נפרדת לגבי מקרקעי ישראל. מינהל מקרקעי ישראל, המנהל את אדמות המדינה, סירב לחתום על בקשות להיתרי בנייה שהגישו שלושה משיבים – אמנון מדובר, שלמה שפירא וקיבוץ שפיים – בשל סכסוכים כספיים עם כל אחד מהם. כתוצאה מכך, ועדות התכנון המקומיות דחו את הבקשות על הסף מבלי לבחון את גופן. ועדת הערר המחוזית פסקה לטובת המשיבים וקיבלה את טענתם כי חתימת מנהל מקרקעי ישראל אינה נדרשת, אך רמ"י ערערה על החלטה זו. בית המשפט מצא כי הפרשנות המילולית של התקנות תומכת בעמדת מנהל מקרקעי ישראל, וכי תכליתה של דרישת החתימה הייתה לפקח על השימוש במקרקעי ישראל, דבר סביר וחוקתי. כמו כן, בית המשפט קבע כי ועדת הערר חרגה מסמכותה בכך שחרגה מדרישות הרגולציה. בסופו של דבר, ביטל בית המשפט את החלטות ועדת הערר והתיר למשיבים להגיש מחדש את בקשותיהם ללא חתימת מנהל מקרקעי ישראל. פסק הדין הדגיש את תפקידו של בית המשפט בהכרעה עצמאית במקרים כאלה ואת ההתערבות המוגבלת בהחלטות רשויות התכנון, במיוחד בכל הנוגע לקביעות עובדתיות ופרשנויות של נורמות תכנוניות.