סע"ש 2044-11-13

תקציר

התיק נסוב סביב קביעת גמול שעות נוספות עבור עבודת לילה וגמול מנוחה שבועית עבור עבודה במוצאי שבת. התובע, עובד הנתבעת, טען כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות החל מהשעה השמינית של עבודת הלילה וגמול מנוחה שבועית עבור עבודה במוצאי שבת. הנתבע טען כי אורכו של יום עבודה במהלך היום זהה לאורכו של יום עבודה בלילה. באשר לגמול המנוחה השבועית, טענה הנתבעת כי התובע קיבל מנוחה מפצה ושולמו לו 150% משכרו בגין עבודתו בימי שישי, ולכן אינו זכאי לתשלומים נוספים בגין עבודה במוצאי שבת. לאחר בחינת הטענות שהוצגו על ידי הצדדים וניתוח המסגרות הנורמטיביות הרלוונטיות, הכוללות הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, פסק בית הדין לטובת התובעת. בפסק הדין נקבע כי התובעת זכאית לגמול שעות נוספות בגין עבודת לילה החל מהשעה השמינית וגמול מנוחה שבועית בגין עבודה במוצאי שבת. בית הדין מצא כי טענות הנתבעת אינן עולות בקנה אחד עם ההסכמים הקיבוציים הכלליים ועם ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה. ההסכם משנת 1988, שקיצר את שבוע העבודה במשק, לא קבע כי משך עבודת הלילה יהיה שווה למשך עבודת היום. בית המשפט פירש את שתיקת ההסכם בעניין כאינדיקציה לכך שמשך עבודת הלילה נותר ללא שינוי. זאת ועוד, תכליתו האובייקטיבית של ההסכם, שנועדה להגן על העובדים מפני עבודת לילה, תמכה בפרשנות זו. באשר לגמול המנוחה השבועית, בית הדין בחן את דוחות הנוכחות ומצא כי התובעת לא קיבלה הפסקה רצופה של 36 שעות לפני עבודתה במוצאי שבת. בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי ניתנה לתובע מנוחה מפצה וכי יש לספור את מנוחתו השבועית החל מהשעה 7:00 בבוקר בימי שישי. תחת זאת, קבע בית המשפט כי נפגעה זכותו של התובע למנוחה שבועית של 36 שעות והוא זכאי לגמול שבועי עבור עבודה במוצאי שבת. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לשלם לתובע גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.