עפ"ת 44918-12-16

תקציר

מדינת ישראל ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לתקן כתב אישום נגד נאשם בתיק עבירת תנועה. הערעור נדחה מטעמים פרוצדורליים, שכן המדינה הטעתה את בית המשפט המחוזי באשר לקיומה של הנחיה רלוונטית, וכן משום שהמדינה לא ביקשה רשות להגיש ראיות חדשות – הוראה כאמור – בהתאם להליכים המשפטיים הנדרשים. בנוסף, הדגישה השופטת כי בעוד שלתביעה שיקול דעת באשר לנוסח כתב האישום, בתי המשפט אינם מנועים מלבחון אותו, ובמקרה זה בצדק תיקן בית המשפט המחוזי את כתב האישום כך שיתאים לעובדות. עוד ציינה השופטת כי בערעור המדינה הייתה לשון בלתי הולמת ופוגענית כלפי שופט בית המשפט המחוזי, דבר שאינו מקובל, והמדינה חזרה בה בחוכמה ממילים אלה במהלך הטיעונים בעל-פה. השופט הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי על המדינה לנקוט גישה זהירה בכל הנוגע לערעור על החלטות, במיוחד כאשר הן נובעות מטעויות או רשלנות של המדינה עצמה. לבסוף, קיוותה השופטת כי החלטה זו תוביל לקיום טוב יותר של ההנחיה הרלוונטית בעתיד והעירה על לשונה המתלהמת של המדינה בערעור, והפצירה בה להימנע משימוש בשפה זו בעתיד.