ת"פ 47888-01-16

תקציר

הנאשם הואשם בשוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. הראיות נגדו כללו את הודעתו של המתלונן במשטרה מיד לאחר האירוע, צילומי מצלמות אבטחה מהבנק ועדותו של הנאשם עצמו בה הודה בעובדות כתב האישום אך הכחיש שאיים על איש. המחלוקת העיקרית התמקדה באלמנט של "איום באלימות". השופט קבע כי התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע שוד. מעשיו של הנאשם, לרבות חבישת כובע, כניסה פעמיים לבנק ודרישת כסף תוך שהוא מסמן לעבר כיסו ומחזיק תיק, מהווים איום באלימות. התנהגות זו, יחד עם הצהרתו כי מדובר בשוד, יצרו אווירה של איום והפחדה, שאדם סביר היה מוצא אותה מפחידה. עוד קבע השופט כי הנאשם תכנן את השוד, כפי שמעידים סיורים קודמים שערך בבנק והשימוש שעשה באביזרים כמו הכובע והתיק. זאת ועוד, כוונתו של הנאשם לשלול מהבנק לצמיתות את כספו ניכרה במעשיו. לפיכך, התקיימו כל יסודות השוד, והנאשם הורשע בעבירה.