בג"צ 87/85

תקציר

פסק הדין עוסק בשאלה האם יש להחיל את זכות הערעור על פסיקת בתי המשפט הצבאיים בשטחים הכבושים ביהודה, שומרון ורצועת עזה. כיום, על פי הצו בדבר הוראות ביטחון, לא ניתן לערער לערכאות שיפוטיות, אך נידונים יכולים לבקש עיון חוזר באזור או במפקד הצבאי. העותרים טענו כי שלילת זכות הערעור מנוגדת לאמנות בינלאומיות, ובהן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות ואמנות ג'נבה. עם זאת, בג"ץ קבע כי זכות הערעור אינה מוכרת כזכות יסוד במשפט הישראלי, אלא אם כן נקבעה במפורש בחקיקה. בית המשפט לא מצא כל חובה בינלאומית או אמנה המחייבת מערכת ערעורים על בתי משפט צבאיים בשטחים אלה. ההחלטה הדגישה כי למרות שזכות הערעור אינה נדרשת מטבעה, מערכות משפט רבות, כולל זו של ישראל, רואות בה מרכיב חיוני של שפיטה הוגנת. בית המשפט המליץ לשקול מחדש את הקמתו של בית משפט לערעורים, בנימוק של הממשל הצבאי הממושך בשטחים, והציע כי הדבר עשוי להגביר את תפיסת ההגינות ולחזק את הפיקוח המשפטי. פסק הדין דחה בסופו של דבר את העתירה, אך הוא קבע המלצה נחרצת לפעולה חקיקתית להקמת ערכאת ערעור שתבטיח הגינות במסגרת ההליך השיפוטי הצבאי.