ע"א 4522/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שסירב להורות לכונס נכסים להשיב כספים לחברה בפירוק. הרקע למקרה הוא שרמגיל, חברה הרשומה כקבלן בעל סיווגים גבוהים המאפשרים לה לבצע פרויקטים רחבי היקף מול משרד הביטחון, זכתה במכרז לפרויקט אך לאחר מכן העבירה את ביצוע העבודות לחברת "קווי התפר", חברה ללא הסיווג הנדרש, תמורת עמלה. משקרסה של רמגיל, אישרו מנהליה, המערערים, הסכם פשרה לחלוקת התמורה מהפרויקט בין רמגיל, לבין סוללי קו התפר, אשר הפחית את חוב החברה לבנק. לאחר מכן פנו המערערים לבית המשפט בבקשה להורות לכונס הנכסים להשיב לחברה את הכספים שהועברו לסוללי קו התפר. בית המשפט דחה בקשה זו ודחה גם ערעור על החלטה זו מכמה טעמים. ראשית, המערערים ניסו ליהנות מהסדר "נשף מסכות", בו רמגיל השתתף רשמית במכרז אך העבודה בוצעה על ידי חברה פסולה, דבר שאינו מקובל וחותר תחת עקרונות היסוד של דיני המכרזים. שנית, המערערים שינו את דרישותיהם לאורך כל ההליך, וזהו פגם פרוצדורלי המצדיק את דחיית תביעתם. שלישית, המערערים מנועים מלבקש לבטל הסכם פשרה קודם שאושר על ידי בית המשפט שנה קודם לכן, אשר היו מודעים לו ומן הסתם עודדו, שכן הוא הפחית את חובם האישי לבנק. ניסיונם לסגת מהסכם זה, בטענה כי כונס הנכסים לא גילה מידע מסוים, לא נעשה בתום לב שכן המידע היה זמין למערערים עצמם. זאת ועוד, החלטת הכונס לחלוק את התמורה עם סוללי קו התפר הייתה סבירה ואל לו לבית המשפט להתערב בהפעלת שיקול דעתו, מה גם שהבנק, הנושה המובטח של רמגיל, תמך במעשיו. לבסוף, מחדליהם הפרוצדורליים של המערערים וחוסר ההצדקה בטיעוניהם מביאים לכך שיש לדחות את הערעור ולשאת בהוצאות המשפט של המשיבים. השופטת ארבל והמשנה לנשיאה (מיל.) ריבלין מסכימים עם פסק הדין, ומדגישים את חוסר ההתאמה של הסדרי "התחזות" בהקשרים של מכרזים וגם במקרים שמחוץ למכרז.