ת"פ 4769-03-20

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של עבירות רכוש – בהן פריצה לכלי רכב, גניבה והפרת צו – שבוצעו במשך מספר שבועות. השופט התייחס אליהם כאל אירוע בודד בשל הדמיון ביניהם, וקבע טווח ענישה אחיד של תשעה עד 18 חודשי מאסר. בגין הפרת הצו נקבע טווח ענישה נפרד של מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, שהודה במיוחס לו, נגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המאסר, וקנס של 2,000 שקל, לצד שלוש שנות מאסר על תנאי עם שחרורו. השופט גם הורה לנאשם לשלם לארבעה מתלוננים שהטלפונים שלהם נגנבו 800 שקל כל אחד כפיצוי, וחילט פיקדון בסך 2,000 שקל. גזר הדין היה בקצה התחתון של הטווח הראוי בשל היעדר עבר פלילי, הודאה וקבלת אחריות מצד הנאשם, אולם עבירות חוזרות ונשנות והיעדר ראייה שיקומית הצדיקו עונש חמור מהמינימום. גורמים מחמירים מרכזיים היו נסיבות והיקף העבירות, הפרת תנאי שחרור וסיכון למסוכנות עתידית.