ת"א 11579-08-10

תקציר

עניינה של המחלוקת באגרי מים מופרזים שגבתה הרשות המקומית הנתבעת מהתובעים לתקופה שבין ינואר לפברואר 2005, שנרשמו בקריאת מד המים. התובעים טענו כי הקריאה אינה יכולה להיות מדויקת, שכן באותה תקופה אושפז התובע הראשון והשני סיעודי, דבר שהביא לירידה בצריכת המים. עוד נטען כי התנהלותו של הנתבע בגביית שכר הטרחה הייתה פסולה ורשלנית, ואף מהווה לשון הרע. הנתבעת טענה כי התובעים לא חקרו את הנושא במידה מספקת וכי קריאת מד המים היא ראיה אובייקטיבית שיש להעדיפה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להפריך את קריאת מד המים, אשר הצביעה על צריכתם בפועל בתקופה הרלוונטית. לפיכך, החיוב המופרז הוטל כדין. יתר על כן, טענות התובעים בדבר גבייה שלא כדין נדחו מאחר שלא ניתן היה להפריך את הקריאות והנתבע פעל על פי נהלי גבייה כדין. עם זאת, למרות שדחה את התביעה מטעמים עקרוניים, קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב באמונתם הכנה של התובעים בעניינם. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים והתביעה נדחתה.