ת"פ 60576-12-19

תקציר

השופט מצא את הנאשם אשם בעבירת האיומים כפי שנטען בכתב האישום. ראשית, התייחסה השופטת לטעויות בכתב האישום והודתה כי אמנם היו טעויות בנוגע למקום המעצר ולמצבו המשפחתי של הנאשם, אך לא מדובר בטעויות מהותיות שפגעו ביכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו. לאחר מכן התעמק השופט בהוראות החוק העוסקות בעבירת האיומים, והדגיש כי מדובר בעבירת התנהגות וכי היסוד הנפשי כפוף לכלל הציפייה. השופט בחן את טענת הנאשם כי מעצרו היה בלתי חוקי והתקשה לקבלה, במיוחד נוכח דחיפות המצב ועדותו של השוטר. השופט שקל את הסברו של הנאשם לדבריו, ומצא אותם מפותלים ולא משכנעים. השופטת ציינה את ההקשר בו הושמע האיום, לרבות מערכת היחסים החריפה בין הנאשם לאם ילדו, ואת כעסו של הנאשם כלפיה. השופט הגיע למסקנה כי האיום אינו טריוויאלי ודחה את טענות הנאשם בנוגע למיקום הטלפון שלו ואי הפעלת מצלמת הגוף על ידי השוטר. בסופו של דבר, הרשיע השופט את הנאשם באיומים, תוך הדגשת חומרת אמרתו והשפעתה על הקורבן. פסק דין זה ניתן בנוכחות הצדדים וסימן את שיאו של המשפט.