ע"א 8626/06

תקציר

במקרה הנדון, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נס ציונה יזמה בשנת 1990 תכנית מתאר לשינוי ייעוד קרקע חקלאית למגורים. עם זאת, התוכנית נתקלה בקשיים בשל שטחים חופפים לגן לאומי מוצע כמפורט בתוכנית מתאר ארצית מס' 8. למרות ההכללה הראשונית, החליטה בסופו של דבר הוועדה לשיכון ובנייה תעשייתית (חול"ל) להחריג את המתחמים שבמחלוקת, 6/R ו-8/R, מהתוכנית לאחר התנגדויות וחקירות שונות. בעלי נכסים שנפגעו מהחלטה זו הגישו עררים בטענה שהיא פוגעת בזכויות הקניין שלהם, שכן ההחרגה מונעת שינוי ייעוד אדמתם למגורים. לטענתם, חול"ל לא הצליחה לאזן כראוי את השטחים בתוך גבולות הפארק. עם זאת, בית המשפט דחה עררים אלה, בהדגישו כי החלטות תכנוניות מצויות בתחומם של רשויות התכנון, ומתמקדות בשיקולים רחבים יותר כגון השפעה על הסביבה וצרכים קהילתיים. בית המשפט לא מצא בסיס לטענת המערערים לזכות קניינית המבוססת על הצעות ביניים לתכנון, שכן שינויי ייעוד כפופים להליכי תכנון כוללניים. בנוסף, היא הצביעה על ליקויים פרוצדורליים, כגון הכללת המתחמים בתכנית בטרם עת, שכן הליכי התכנון המזורזים נועדו לתת מענה לצרכים דחופים למגורים בלבד. משכך, אישר בית המשפט את החלטת חול"ל, תוך הכרה בחשיבות השמירה על מאפיינים סביבתיים משמעותיים של הקרקע שבמחלוקת, והורה למערערים לשלם הוצאות הכרוכות בהליך.