ע"א 6313/19

תקציר

בפסק דין מורכב זה, הנוגע לחבותה של רשות ניירות ערך להפסדי משקיעים המגיעים לצד שלישי, הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם הרשות התרשלה בתפקידי הפיקוח והאכיפה שלה, מה שהוביל לנזקים למשקיעים ביוטרייד, חברה הפועלת ללא רישיון ניהול תיקים נדרש. בית המשפט בחן את חובת הזהירות של השב"כ, וציין כי על רשויות השלטון לאזן בין חובות משפטיות לבין שיקולי מדיניות. למרות הטענות כי אין להטיל אחריות מלאה על גופי הרגולציה בשל שיקול דעתם ואחריותם הציבורית הרחבה, נקבע כי הרשות התרשלה בשני תחומים מרכזיים: אי מתן אזהרה כללית על גופי השקעה ממוחשבים ללא רישיון עד תחילת יוני 2015 ואי הגשת בקשה לצו מניעה נגד פעילותה הבלתי חוקית של יוטרייד עד אמצע יולי 2015. נטען כי רשלנות זו תרמה חלקית לנזקים שנגרמו למשקיעים. עם זאת, בית המשפט הדגיש גם את אשמתם התורמת של המשקיעים, שכן הם התקשרו מרצונם עם גוף בסיכון גבוה וללא פיקוח, תוך התעלמות מדגלים אדומים ברורים כגון תשואות גבוהות לא ריאליות ללא ביטחונות אמיתיים. ההחלטה הסופית הייתה חצויה: חלק מהשופטים הציעו אחריות שווה בין הרשות למשקיעים, ובכך חייבו את הרשות לכסות 50% מהנזקים, בעוד אחרים טענו נגד כל אחריות לרשות, תוך הדגשת החשיבות של אי עומס יתר על גופי הרגולציה והפניית הפסדים פרטיים למשאבים ציבוריים. הערעור הסתיים בניצחון חלקי של רשות ניירות ערך, שהקטינה את התחייבותה הכספית על בסיס שיקולי אשם תורם, תוך חוות דעת חולקת הדוגלת באי חבות, תוך הדגשת זהירות בחשיפת גופים רגולטוריים לתביעות נזיקין כדי להימנע מהפיכת המדינה למבטחת בשוגג להשקעות פרטיות שהשתבשו.