ת"א 1683/05

תקציר

התובע, שלמה, תבע את הנתבעת, כרמלה, על כך שלא העניקה לו ייפוי כוח בלתי חוזר, בניגוד לחוזה שנמכר בשנת 1973 לגבי מקרקעין מסוימים. שלמה ביקש מבית המשפט לאכוף את החוזה בקירוב ולאלץ את כרמלה להעביר לו את זכויותיה בחלקת קרקע אחרת. כרמלה טענה כי הטענה חסומה על פי חוק, כי שלמה אשם לחלוטין בכך שלא פעל לרישום המקרקעין על שמו, וכי לא ניתן לאכוף את החוזה באופן יחסי או אחר משום שכעת הדבר אינו אפשרי. בית המשפט קבע כי תביעתו של שלמה לא התיישנה בשל הודאתו של כרמלה בכתב על זכותו במקרקעין פחות מ-25 שנה לפני הגשת התביעה, וכי הגשת התביעה אינה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. למרות שכרמלה הפרה את החוזה בכך שלא סיפקה את ייפוי הכוח, ההפרה התרחשה רק בשנת 2001. בית המשפט קבע כי טענתו של שלמה לאכיפת החוזה כשלה בקירוב משום שחלים שני חריגים לאכיפה: לא ניתן לקיים את החוזה, והאכיפה תהיה בלתי צודקת. זאת, משום ששלמה נשא ברוב האשמה לאי קיום החוזה, שכן במשך שנים רבות לא נקט בצעדים לרישום הקרקע על שמו. יתר על כן, צדדים שלישיים רכשו זכויות במקרקעין בתום לב, ואכיפת החוזה תפגע בהם. בית המשפט הציע לכרמלה לשקול להחזיר את התמורה החוזית לשלמה, אך ציין כי היא אינה מחויבת לעשות כן. בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה והורה לשלמה לשלם את שכר טרחתה של כרמלה.