עת"מ 10197-01-09

תקציר

העותרת, הגב' מורן בירין, הגישה עתירה נגד עמידר – החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל, בבקשה להכיר בזכותה להמשיך ולהתגורר בדירה ברעננה שבבעלות המשיב. המשיב, לעומת זאת, טען כי החזקתה של העותרת בדירה אינה חוקית וכי היא מסיגת גבול. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי והאם סבו של העותר, המנוח, היה דייר "זכאי" על פי החוק. בית המשפט בחן את הגדרת "זכאי" ומצא כי המנוח עמד בדרישות להיחשב ככזה. אין חולק כי המנוח התגורר בדירה ברעננה למעלה מחמש שנים, הדרישה הראשונה על פי החוק. באשר לדרישה השנייה, הקובעת כי הזכאי לא צריך להיות בעלים של מקרקעין, פירש בית המשפט את המונח "בעלות" בהתאם לתכליתו החברתית של החוק, ונימק כי בעלות פורמלית ללא יכולת להשתמש בנכס או ליהנות ממנו אינה צריכה לשלול את זכויותיו של אדם על פי החוק. כך, למרות ששמו של המנוח נרשם כבעלים של דירה בנתניה, הוא לא יכול היה לממש כל זכות בעלות עליה, ולכן הוא אכן היה זכאי. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המשיבה כי העותרת מנועה מלטעון את טענתה, שכן המנוחה טענה טענה נוגדת בהליך קודם. זאת, משום שתביעתו של המנוח לא התקבלה; במקום זאת, היא נדחתה. משכך, פסק בית המשפט לטובת העותרת, תוך הכרה בזכותה להמשיך ולהתגורר בדירה ברעננה כ"דיירת ממשיכת" על פי החוק. פסק הדין לא כלל צווים בדבר הוצאות, ושני הצדדים נשאו בהוצאותיהם.