עפמ"ק 68831-01-23

תקציר

פסק הדין מתייחס להטלת קנסות בהליכים פליליים הבאים לאחר קנסות מנהליים, תוך הדגשת הצורך בקביעת טווח ענישה הולם. הגבול התחתון של טווח זה לא צריך להיות קטן מהקנס המינהלי, דבר המשקף את כוונת המחוקק להרתיע מפני עבירות על ידי הפיכתן לבלתי כדאיות כלכלית. למרות שבתי המשפט יכולים להפחית קנסות בנסיבות חריגות, זה צריך להיות נדיר כדי לקיים את כוונת המחוקק. מדובר במשיבים שנקנסו על שינוי דירתם שלא כדין, בטענה תחילה שלא היו מודעים למצב התכנוני. עם זאת, ראיות לתמיכה בטענות על הטעיה לא היו מספקות. כמו כן, נמתחה ביקורת על ההחלטה שלא לתקן את ההפרה לאלתר, כמו גם על היעדר התחשבות בתועלת הכלכלית שהושגה באמצעות הפעולות האסורות. בעוד שככלל, הקנסות לא צריכים להיות פחותים מהעונשים המנהליים, הרי שכאן נעשה חריג בשל הנסיבות הייחודיות: שני המשיבים מקיימים משק בית משותף, נקלעים לקשיים כלכליים ונקנסים בגין עבירה הקשורה למקום מגוריהם היחיד. בהתחשב בגורמים אלה, מיתן בית המשפט את הקנסות ל-15,000 ₪ כל אחד, שישולמו ב-15 תשלומים, מתוך הכרה במצבם הכלכלי של המשיבים ובאחריותם השוטפת לטיפול בבנם. הערעור התקבל באופן חלקי, אך היבטים אחרים של גזר הדין נותרו ללא שינוי.