בע"מ 1594/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך משפטי מורכב על בעלות על דירה בבית שמש. מדובר בבני זוג גרושים, המבקשת והמשיבה מס' 3, הרשומים כבעלים שווים של הנכס, והמשיבה מס' 1, אמו של המשיב מס' 3, הטוענת לבעלות חלקית בדירה. פסק דינו הראשוני של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים משנת 2013 העניק למשיב מס' 1 חלק של 42% בנכס, כאשר 58% הנותרים התחלקו שווה בשווה בין המבקש לבין המשיב מס' 3. על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין הרבני הגדול, אשר קבע כי אין לו סמכות לדון במשיב מס' 1, הנחשב לצד שלישי. בית הדין הרבני הורה למכור את הדירה ולחלק את התמורה בהתאם. בהמשך זכה המבקש בנכס במכירה המסודרת ושילם לכונס הנכסים את מניותיהם המשותפות של המשיב מס' 1 והמשיב מס' 3. בתוך כך, הגישה המשיבה מס' 1 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי בגין חלקה הנטען בנכס, 42%. עם הודעת כונס הנכסים על פינוי המקום, ביקשה המשיבה מס' 1 צו מניעה זמני לעכב את פינויה עד לסיום התביעה. בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשה זו, אך היא נענתה בערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגיש המבקש רשות ערעור לבית המשפט העליון, שהתקבלה. בית המשפט העליון פסק לטובת המבקש, קיבל את הערעור והפך את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי פסק דינו הראשוני של בית המשפט לענייני משפחה צריך לעמוד על כנו, תוך הדגשה כי הנכס נמכר כדין וכי השתתפותה של המשיבה מס' 1 בהליך המכר אינה מוותרת על זכויותיה. עם זאת, בית המשפט העליון הורה להעניק למשיבה מס' 1 יציאה חיננית, שתאפשר לה להישאר בנכס עד סוף אוגוסט 2017, בהינתן שהיא משלמת דמי שימוש למבקש. בהחלטה הודגש כי סעד זמני זה נועד אך ורק להבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין, ולא הצביע על סיכויי הצלחה כלשהם לתביעתה של המשיבה מס' 1 לזכות כספית בנכס.