ע"א 719/89

תקציר

בפסק דין זה עסק בית המשפט העליון במחלוקת בין המשיבה, חברה בשם חן-רון, לבין המערערת, מחצבות חיפה, בנוגע לחישוב דמי השכירות בהסכם שכירות. חוזה השכירות קבע דמי שכירות הן בדולר ארה"ב והן במטבע מקומי (במקור ליש"ט, אחר כך שקלים), עם עליות שנתיות. סוגיות הליבה נסובו סביב השאלה האם תרגום רכיב הדולר לשקלים צריך לכלול היטלים ועמלות בנקאיות, והאם שינויים כמו הקפאת שער הדולר ב-1985 מצדיקים שינוי מנגנון ההצמדה של החוזה. בית המשפט הגיע למסקנה כי פרשנות החוזה אכן צריכה לכלול היטלים ואגרות בעת המרת הרכיב הדולרי, בהתבסס על הלשון הרחבה בחוזה שמטרתה לפצות את חן-רון בשקלים במלואם על הסכום הדולרי המדויק המגיע. עם זאת, בית המשפט דחה את טענתו של האן-רון לשנות את מנגנון ההצמדה בשל ההקפאה הבלתי צפויה של שער הדולר, והדגיש כי הצדדים בחרו מרצונם החופשי במנגנון למיתון סיכוני האינפלציה המהווים הן את המדדים בארה"ב והן במדדים המקומיים. בית המשפט קבע כי מדיניות מוניטרית ממשלתית בלתי צפויה היא חלק מהסיכונים הרחבים יותר שהיה על הצדדים לצפות, ולכן האיזון החוזי אינו מחייב התערבות שיפוטית. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, תוך שמירה על תנאי פסק הדין המקורי לעניין חישוב שכר הדירה והצמדתו.