ע"א 4305/10

תקציר

בית המשפט המחוזי פסק על הסכם שנראה לו גם חוזה על פניו וגם בלתי חוקי, וחייב בחינה מעמיקה של חוקיותו. ערכאת הערעור עמדה כללית שלא התערבה בקביעותיהם העובדתיות של ערכאות קמא אלא בנסיבות חריגות, שמקרה זה לא הציג. הראיות הצביעו על כך שהצדדים התכוונו להונות את רשויות המס על ידי עיכוב הדיווח על עסקת הנדל"ן כדי לקבל פטור ממס. המבחן שהוחל כדי לקבוע אי-חוקיות היה כרוך בהערכה אם ההסכם נוגד את תקנת הציבור או הוראות חוק, כגון חובות מס. בית המשפט דן בשאלה האם יש לסווג את החוזה כחוזה למראית עין או כחוזה חסר תוקף, המשפיע על סעדים אפשריים. חוזים שנועדו להתחמק מתשלום מס, למרות שיש להם ממד פיקטיבי עקב מצג שווא, נחשבים בסופו של דבר לבלתי חוקיים אם הם מבוצעים בכוונה להונות את הרשויות. בית המשפט שקל את האינטרס הציבורי בקיום דיני המס אל מול הצדק הפרטי בין הצדדים, ובסופו של דבר אכף את החוזה בתנאי שהמערערת תשלם את מס השבח הרלוונטי. הדבר משמר את המציאות המסחרית של העסקה ואוכף יחס שוויוני לצדדים תוך שמירה על מטרות תקנת הציבור. המקבילות במשפט העברי, ציין השופט א' רובינשטיין, מדגישות גישה מאוזנת, אכיפת חוזים ככל שהם מתיישבים עם כוונה חוקית. פסק הדין, אם כן, הבחין בין חוזים בטלים לחלוטין לבין חוזים הניתנים לאכיפה מותנית, ומאפשר שיקול דעת שיפוטי למניעת עשיית עושר ולא במשפט תוך הרתעה מפני הסכמים בלתי חוקיים עתידיים.