גמ"ר 8618-06-20

תקציר

עניינו של פסק הדין בתאונת דרכים שהתרחשה בתל אביב בה פגע הנאשם עם רכבו ברוכב אופנוע וגרם למותו. כתב האישום ייחס לנאשם עבירות של גרימת מוות בנהיגה פרועה ונהיגה בקלות ראש. הנאשם הודה באשמה אך טען כי אין להטיל עליו אחריות פלילית משום שהתאונה אירעה עקב התקף אפילפטי בלתי צפוי, שגרם לו לאבד שליטה על מעשיו (סייג משפטי לאחריות פלילית). השופט ניתח בהרחבה את הראיות שהוצגו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה, לרבות עדויות עדים, מסמכים רפואיים וסרטונים של האירוע ממצלמות הדרך של כלי הרכב של הנאשם ואחרים. הוא מצא כי הנאשם אכן סבל מהתקף אפילפטי מוקדי שגרם לו לאבד את הכרתו ולאבד שליטה על גופו ומעשיו, מה שהוביל לתאונה. בין הראיות העיקריות שהובאו על ידי השופט לתמיכה בטענת הנתבע: 1. קולות חריגים שנשמעו מסרטון מצלמת הדרך ברכבו של הנאשם, שזוהה על ידי מומחי ההגנה כאופייני להתקפים אפילפטיים. 2. אמנזיה של הנאשם ביחס לאירועים שקדמו לתאונה, תסמין ידוע של התקפים אפילפטיים מוקדיים. 3. עברו הרפואי של הנאשם, לרבות ניתוחי מוח קודמים, טיפול בתרופות אנטי אפילפטיות, ואינדיקציות נוספות לנטייה לאפילפסיה. 4. ניתוח סרטוני מצלמת הדרך, אשר הצביעו על הידרדרות בשליטתו של הנאשם ברכבו בהתאם להתפתחות התקף אפילפטי. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם עמד בנטל המוטל עליו להעלות ספק סביר בדבר אחריותו הפלילית וכי התביעה לא הצליחה להסיר ספק זה. לפיכך, החליט לזכות את הנאשם מחמת הספק, והדגיש כי חידוש רישיון הנהיגה שלו יהיה כפוף לבדיקות רפואיות.