ע"א 4432/21

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לערעור של בנק שערער על פסיקה קודמת שחייבה אותו לפתוח חשבון עו"ש עבור לקוח, סולימאן. בית המשפט בוחן את חובת הבנק לפי חוק הבנקאות, הקובע כי אסור לבנקים לסרב באופן בלתי סביר לשירותים חיוניים כגון פתיחת חשבונות. עם זאת, חובה זו אינה מוחלטת; סירוב סביר מותר כאשר הוא מוצדק על ידי ראיות. התיק בוחן האם סירובו של הבנק היה סביר, בהתבסס על חשש להתנהגות אלימה ומאיימת של סולימאן כלפי עובדי הבנק, שעלתה לכאורה לכדי הפחדה. בית הדין דן בצורך באמונה סובייקטיבית של פחד מעובדי הבנק ובבסיס אובייקטיבי לחששות אלה. פסק הדין מותח ביקורת על פסילת הראיה על ידי בית משפט קמא – תצהיר של הממונה על הביטחון הלאומי בבנק – כעדות שמיעה, וטוען כי יש להתמקד במשקלן ובמהימנותן של ראיות ולא בפסילה על הסף. בית המשפט מגיע למסקנה כי הבנק הוכיח בסיס סובייקטיבי ואובייקטיבי לחששו, תוך הסתמכות על פעולות המשטרה, אירועים קודמים וסירובם של עובדי הבנק להעיד בשל פחד. פסק הדין קובע כי סירובו של הבנק לפתוח חשבון הוא סביר, ובכך ביטל את המנדט הקודם לפתוח את חשבונו של סולימאן ופסק הוצאות לבנק. השופטים, א' פוגלמן וי' וילנר, מסכימים לכך, ובכך מכריעים לטובת ערעור הבנק.