בע"מ 8049/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה על ידי אישה שהייתה ידועה בציבור וחלקה דירה עם בן זוגה. לאחר פרידתם הוגשו תביעות שונות לבית המשפט לענייני משפחה בענייני מזונות, פירוק שיתוף ואיזון משאבים. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הורה על מכירת הדירה שבבעלות משותפת של שני הצדדים, והעניק לבן זוגו של המבקש אופציה לרכוש את חלקו של המבקש. המבקשת ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, בבקשה לעכב את הביצוע, בעיקר בכל הנוגע למכירת הדירה, עד להכרעה בערעורה בעניין מזונות בנה הקטין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה, מה שגרם למבקשת להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, גם בית המשפט העליון דחה את בקשתה, והסכים עם בית המשפט המחוזי כי המבקשת עיכבה שלא לצורך את פירוק שיתוף הדירות בהליכיה הקודמים, וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות עיכוב נוסף. זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי טענות המבקש בדבר פירוק הדירה אינן בעלות בסיס משפטי, וכי לא ניתן לוותר על החיובים הכספיים הנובעים מדמי השימוש בדירה ללא נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, כלומר פסק הדין המקורי עמד בעינו, ופירוק הדירה ומכירתה יתבצעו כמצווה.