ערר 85150-09-24

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת ועדה מקומית לתכנון ובנייה לחייב מבקש היטל השבחה בגין הגבהת קומת גג במהלך חיזוק מפני רעידות אדמה. ועדת הערר דחתה את הערר, והסכימה עם קביעת השמאי המכריע כי מגבלת הגובה שנקבעה בתכנית המתאר המקומית, העוסקת בחדרי יציאה לגג, אינה רלוונטית לבניית דירת גג מבוקשת לפי תמ"א 38. הוועדה גם אימצה את נימוקי השמאי לפיהם למרות שתוספת בנייה חדשה לבניין ישן מגולמת ברובה בשטח הפטור ממס שבח, עדיין קיימת ירידה בשווי זכויות הבנייה המתווספות לבניין מעבר לעלויות ההתאמה. הודגש כי התערבות בקביעת השמאי מוגבלת בדרך כלל למקרים של טעות מהותית או פגם חמור, שלא נמצא במקרה זה. הוועדה התייחסה גם למספר החלטות קודמות של הרכבים שונים של ועדת הערר, שקבעו באופן עקבי כי אין צורך בהקלה לצורך הגבהת קומת הגג לפי תמ"א 38, וכי מגבלת הגובה בתכנית המתאר המקומית אינה הוראת תכנון מחייבת להיתרים שניתנו על פיה. כמו כן, דחתה הוועדה את טענות הוועדה המקומית בדבר ההבחנה בין חדר על הגג לבין דירת גג, ואישרה כי ההתייחסות ל"תכנון גג" בתמ"א 38 אינה כוללת מגבלות גובה. לבסוף הורתה הוועדה המקומית לוועדה המקומית לשאת בהוצאות המשיב, דחתה את הערר ואישרה את שומת השמאי המכריע.