ת"א 51298-10-15

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד שני נתבעים, בטענה כי נגרם לו נזק גוף ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, עקב רשלנות הנתבעים. באופן ספציפי, התובע טען כי בעת שתדלק את רכבו בתחנת דלק, עובד התחנה טרק ברשלנות את דלת הרכב על ידו וגרם לו לחבלות. בית המשפט בחן את נסיבות התאונה ומצא את גרסת התובע לאירועים קוהרנטית ואמינה. על פי עדותו של התובע, הוא עצר בתחנת דלק, כיבה את המנוע וביקש מהדיילת למלא את המיכל. במהלך שאיבת הדלק, הבחין התובע בבוץ על השמשה הקדמית, ולכן יצא מהרכב, ותוך כדי ניקוי השמשה הקדמית, דלת הנוסע נטרקה על ידו על ידי הסדרן. לאחר מכן פנה בית המשפט לשאלה האם התאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. ההגדרה דורשת אירוע שנגרם לו נזקי גוף כתוצאה משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. השימוש ברכב מנועי כולל פעולות כגון נהיגה, כניסה או יציאה מהרכב, חניה, טיפול בכביש או תיקון הרכב. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לסווג את התאונה כ"תאונת דרכים". בית המשפט קבע כי ניקוי השמשה הקדמית במהלך תדלוק בתחנת דלק אינו פעולה הנעשית "בדרך", אלא פעולת טיפול שגרתית. בנוסף, בית המשפט קבע כי האירוע לא היה פתאומי או הכרחי להמשך המסע. במקום זאת, התובע הבחין כבדרך אגב בבוץ שעל השמשה הקדמית לאחר שעצר בתחנת הדלק, ופעולת הניקוי לא הייתה דחופה או חיונית. כמו כן, בית המשפט קבע כי התאונה לא הייתה קשורה סיבתית לשימוש ברכב לצרכי תחבורה. לפיכך, נדחתה התביעה כנגד הנתבע השני, עובד תחנת הדלק, והתובע חויב לשאת בהוצאותיו. אלא שהתביעה נגד הנתבע הראשון נותרה בעינה, ובית המשפט קבע דיון בעניין. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע השני בסך של 2,000 ₪.