ת"א 18139-02-11

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, בטענה כי נגרם לו נזק עקב רשלנותם. לטענתו, הוא התכוון לרדת במדרגות אך רגלו התעקמה בחור במדרגת האבן והוא נפל ושבר את רגלו. עדותו של התובע, שהייתה קוהרנטית ואמינה, יחד עם הצילומים שהציג, הוכיחו קיומו של שבר משמעותי באמצע המדרגה העליונה שיכול היה לגרום לנפילה. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים, וקבעה כי מדובר באדם אמין. עוד נקבע כי הנתבעים אחראים לתאונה. על העירייה, שהייתה בעלת המדרגות, הוטלה החובה לתחזק אותן כרשות ציבורית. הנתבע מס' 3 היה הבעלים של הבניין והמדרגות בעת התאונה, ואילו הנתבע מס' 2 היה שוכר משנה. על שניהם הוטלה האחריות להבטיח את שלומם של הלקוחות והעוברים והשבים במדרגות. עם זאת, השופט מצא כי התובע אשם ב-30% בתאונה משום שהשבר היה גלוי לעין והיה עליו להבחין בו לו היה נזהר. באשר לפיצויים, פסקה השופטת לתובע 69,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 10,000 ₪ בגין אובדן השתכרות ו-155,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי, לאחר שהעריכה ניכוי שליש מכושר ההשתכרות של התובע בשל נכותו. כמו כן נפסקו לתובע 50,000 ₪ בגין הצורך בעזרה בעבר ובעתיד, ו-5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות. לאחר ניכוי אשמת התרומה של התובעת בסך 30%, סכום הנזק הכולל עמד על 202,300 ₪. לפיכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% והוצאות משפט.