ת"א 22221-10-14

תקציר

במקרה זה, בית המשפט הסתמך רבות על חוות דעתו של המומחה, אשר שני הצדדים הסכימו כי תהיה הראיה היחידה. המומחה מצא בעיות משמעותיות בהנהלת החשבונות של התובעת, מה שגרם לבית המשפט לדחות הן את הרישומים החשבונאיים של התובע והן של הנתבע. ממצאיו של המומחה נחשבו אמינים למעט כאשר אינם עולים בקנה אחד עם עובדות מוכחות או אינם נתמכים משפטית. בית המשפט דחה את טענת הנתבעת להתעלם מהחוב לחברה בת של התובעת ודחה התייחסות לעסקאות פיננסיות לפני תקופת הבדיקה של המומחה החל משנת 2008. בית המשפט החליט כי הנתבע לא חייב ריבית על החוב לפני 25.12.2013, שכן הקשר המתועד היה ללא ריבית. עם זאת, הנתבע היה אחראי להוצאות שיפוץ ביתו הפרטי שמומנו על ידי החברה. טענות בדבר ההוצאות הקשורות לרכבה של אשת הנתבע ושיקים שלא הוחזרו נדחו מחוסר ראיות מספיקות. עם זאת, בית המשפט חייב את הנתבע בכספי החברה ששימשו כבטוחה להפקדות אישיות, שכן הוא לא הצליח להוכיח את השבתם של כספים אלה לחברה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנתבע חייב לתובע 936,817 ₪, כולל ריבית והצמדה מיום 25.12.2013 ועד לתשלום מלא, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪. התיק הסתיים בחובות כספיים אלה שהוטלו על הנתבע.