ת"א 55250-01-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תאונת אופנוע שהסתיימה במותו של הרוכב. המחלוקת נסובה סביב סיווג העסקה שביצע המנוח לגבי האופנוע – האם מדובר בחכירה או בהשכרה לטווח קצר. מפסק הדין, לטובת התובעת, נקבע כי אכן מדובר בחכירה. החלטת השופט מתבססת במידה רבה על המסמכים הקיימים, ובראשם ההסכם בין המנוח לגטמוטו, שכותרתו המפורשת וכתובה כחוזה שכירות. היעדר קנס יציאה, המסקנה הסבירה כי המנוח התכוון להשתמש בשני האופנועים בו זמנית, רכישת ציוד ייעודי וסכום התשלום החודשי – כל אלה תומכים במסקנה כי מדובר בחכירה. השופט דוחה גם את טענות המבטחת, שבמרכזן היעדר עדים רלוונטיים וטפסים המעידים על שכירות לטווח קצר. בהתייחס לשאלת הנזקים, מקבל השופט את סכום הנזק הלא ממוני הקבוע בתקנה ומוסיף סכום של 18,000 ₪ להוצאות קבורה. השופט שוקל בכובד ראש את פוטנציאל הגידול בהכנסותיו של המנוח ואת תוכניותיו העתידיות, אך מוצא כי טענות התובע לא הוכחו. במקום זאת, השופט מחליט על שכר חודשי של 12,500 שקל נטו כבסיס לחישוב אובדן הכנסה. הדבר נקבע על בסיס הכנסתו בפועל של המנוח וסיכויי צמיחתו המקצועית. בהתאם לכך, נפסק לעיזבון סך של 1,276,220 ₪ בגין אובדן הכנסה במהלך "השנים האבודות". לסיכום, המבטחת מצווה לפצות את העיזבון בסך כולל של 1,347,584 ₪, כולל שכר טרחת עורך הדין של התובע והוצאות משפט. בנוסף, המבטחת תכסה את הוצאות הנתבעים האחרים, קרנית והצדדים השלישיים. פסק הדין ישולם בתוך 30 יום, או שייגרמו לו הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק.