ת"פ 52942-06-13

תקציר

הנאשמים, מס' 1 ומס' 2, הואשמו במספר עבירות הקשורות לסמים. באישום הראשון שיוחס לנאשם מס' 1 נטען כי קשר קשר עם סוכן משטרתי סמוי לייבא ולסחור בסמים מסוכנים. באישום השני שיוחס לשני הנאשמים נטען כי ניסו לייצר סמים מסוכנים והחזיקו כלים לשימוש בסמים. באישום השלישי שיוחס לשני הנאשמים נטען כי קשרו קשר לייבא סמים מסוכנים מפרגוואי לאיביזה שבספרד, דבר שבוצע על ידי בלדר שבלע את הסמים. באישום הרביעי, המיוחס לנאשם מס' 2 בלבד, נטען כי הפר הוראה כדין בכך שיצא מהארץ למרות שהיה נתון במעצר בית. בפסק הדין פירט השופט את הראיות והטיעונים הקשורים לכל אחד מהאישומים. באישום הראשון קיבל השופט את עדותו של הסוכן הסמוי ואת הקלטות האזנות הסתר כראיה לאשמתו של הנאשם מס' 1, ודחה את טענת הנאשם כי לא הייתה לו כל כוונה לבצע את העבירות ורק ניסה להרשים את הסוכן. השופט דחה גם את הטענה כי הסוכן לכד את הנאשם, וקבע כי הנאשם היה מעורב באופן פעיל בעולם הפלילי וכי מעשיו של הסוכן היו מוצדקים. באישום השני זיכה השופט את הנאשמים מניסיון לייצר סמים מסוכנים, שכן הראיות הראו שהם רק בדקו את המכונה ולא השתמשו בה בפועל לייצור סמים. עם זאת, השופט הרשיע אותם בהחזקת כלים להכנת סמים מסוכנים, שכן היה ברור שהם ידעו את מטרת המכונה והחזיקו בה מתוך כוונה להשתמש בה לייצור סמים. לגבי האישום השלישי הסתמך השופט על ראיות האזנות סתר וקבע כי הנאשמים היו מעורבים באופן פעיל בייבוא סמים מסוכנים מפרגוואי לספרד, ולא על הגרסה התמימה לאירועים שהצגו. השופט גם הגיע למסקנה כי מדובר בעבירה מקומית, שכן חלק מהקשירת קשר וניהול המבצע התרחשו בישראל. לבסוף, הודה נאשם 2 בעובדות שיוחסו לו באישום הרביעי, והורשע בהפרת הוראה כדין. לפיכך הורשע נאשם מס' 1 בשלושת האישומים הראשונים, ונאשם מס' 2 הורשע באישומים השלישי והרביעי. שניהם זוכו מהאישום השני.