רע"א 9113/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שקיבל חלקית את טענת המשיב בדבר רשלנות ותקיפת כוחות הביטחון בעקבות אירוע ירי בשנת 1992. במקור, דחה בית משפט השלום בקריות את תביעת הנזיקין של המשיב, קבע כי עדותו אינה אמינה ותומכת בגרסתו של השוטר לפיה הירי בוצע מתוך הגנה עצמית במהלך עימות במזרח ירושלים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי הראיות מחייבות בחינה נוספת, בעיקר בכל הנוגע לנטל ההוכחה, אותו העבירו למערער (המדינה) על מנת לבסס כי הירי בוצע מתוך הגנה עצמית. סתירות בעדויות במשטרה והיעדר ראיות פיזיות כמו הגרזן או ספריי הצבע חיזקו החלטה זו. עם זאת, בית המשפט המחוזי הכיר באשמה תורמת מצד המשיב והטיל עליו 50% אחריות לפגיעתו. בערעור נוסף קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי שגה בהעברת נטל ההוכחה, וציין כי לא התקיימו אמות המידה המשפטיות החלות כדי להניח רשלנות כלפי כוחות הביטחון לפי פקודת הנזיקין. פסק הדין העדיף את פסק הדין המקורי של בית משפט השלום, והדגיש כי הראיות לא הוכיחו רשלנות או הפרת חובה מצד המדינה. משכך, התקבל הערעור, תוך שהוא הופך את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזיר על כנו את דחיית תביעת המשיב, תוך חיוב המשיב בהוצאות משפט.