בג"צ 2400/00

תקציר

המקרה סובב סביב אישה מהפיליפינים השוהה בישראל באופן בלתי חוקי מזה כ-15 שנה. היא ילדה שם בן לפני כתשע שנים, שמקום הימצאו של אביו אינו ידוע. האישה נעצרה בגין שהייה בלתי חוקית בשנת 2000 והוצא נגדה צו גירוש. בית המשפט דחה בעבר את העתירה נגד הגירוש כדי לאפשר לשר הפנים לשקול מחדש את המקרה, אך השר החליט שוב לדחות את בקשת האישה. פרקליטו של העותר טען כי השר לא השתמש באמות המידה הראויות בקבלת החלטתו וביקש מבית המשפט להתערב. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל זכות חוקית לעותר להישאר בארץ. על פי חוק הכניסה לישראל, לשר הפנים שיקול דעת רחב במתן תושבות לאזרחים זרים, ולא נראה כי נפלו בהחלטתו פגמים משפטיים מוכרים. מצבה של העותרת נופל בגדר "נסיבות הומניטריות", אך בית המשפט מסכים עם הערכתה של השרה כי עניינה אינו זכאי לחריג זה. בעוד בית המשפט מזדהה עם מצבה של העותרת – במיוחד בהתחשב בנסיבותיו של בנה כיליד ישראל בן תשע – החוק מעניק לשר שיקול דעת משמעותי, ועל כן החלטתו מתקבלת. העתירה נדחית, אך המשיבים הסכימו לעכב את הגירוש במספר חודשים.