עת"מ 215-09-13

תקציר

העותרים, שהחזיקו בזכויות חכירה בקרקע בנווה דקלים, הקימו על הקרקע שנרכשה מרכז מסחרי. בעקבות יישום תכנית ההתנתקות ביקשו העותרים פיצוי מהמדינה עבור המרכז המסחרי באמצעות ועדת הזכאות. הוועדה פסקה להם 531 אלף שקל, אך העותרים פנו לוועדה מיוחדת בדרישה לפיצוי נוסף. הוועדה המיוחדת דחתה את בקשתם, מה שהוביל את העותרים להגיש תביעה אזרחית. המדינה, מצדה, טענה כי העותרים אינם זכאים לסעד כלשהו מחוץ לתחום החוק. בית המשפט מינה שמאי מומחה, שהערכתו הייתה דומה לחוות דעת המומחה מטעם המדינה, והעריך את שווי הנכס ב-2.5 מיליון שקל. הצדדים הסכימו כי עניינם של העותרים ייבחן מחדש על ידי הוועדה המיוחדת על בסיס פסק דין קשור. הוועדה המיוחדת החליטה להעניק לעותרים תשלום מיוחד המחושב בשיטת "העלות הנורמטיבית ההיסטורית", אך העותרים ערערו על החלטה זו בטענה שהיא אינה מספקת. הם טענו כי על המדינה לפצות אותם על סמך חוות דעת מומחים שהוגשו במסגרת התביעה האזרחית. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי החלטת הוועדה המיוחדת לחשב את התשלום על בסיס עלויות נורמטיביות היסטוריות הייתה ראויה, וקידמה שוויון בין המפונים. בנוסף, בית המשפט קבע כי הפחתת התשלום על ידי הוועדה בשל עלויות לא מדווחות בטופס הפחת הייתה שגויה וביטל אותה. בקשת העותרים לפיצוי נוסף נדחתה, ונפסקו להם הוצאות בסך 10,000 ש"ח מהמדינה.