פ"ל 3829-12-10

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה בשכרות לאחר שנהג בתל אביב כשהוא לכאורה שיכור ותחת השפעת סם מסוכן, דבר שאושר בבדיקת מעבדה. הנאשם החזיק ברישיון להחזקה ושימוש בקנאביס רפואי, בו לטענתו נעשה שימוש לצרכים רפואיים לשיכוך כאבים. עם זאת, נמצא כי הוא צרך את הסם מחוץ לתנאי רישיונו, אשר ציינו כי ניתן להשתמש בו רק בכתובת מגוריו. בית המשפט מצא את הנאשם אשם, שכן המחוקק לא הבחין בין נהיגה תחת השפעת סמים מטעמים רפואיים לבין כל שימוש אחר. החוק אוסר על נהיגה בשכרות או עם תוצרים מטבוליים של סמים מסוכנים בגוף, ובית המשפט פירש זאת כך שיחול על כל בני האדם באופן שווה, ללא קשר למטרת הצריכה. הרישיון לשימוש בסם מסוכן אינו מתיר נהיגה תחת השפעתו. כמו כן, ציין בית המשפט כי רישיונו של הנאשם אוסר במפורש על פעולות הדורשות ריכוז, לרבות נהיגה. בית המשפט קיבל את טענת הנאשם כי היה צריך להסביר לו את תנאי הרישיון באופן אישי, במיוחד בהתחשב במצבו הרפואי, אך בסופו של דבר הרשיע אותו וקבע כי הפרת תנאי הרישיון – שימוש בסם בעבודה – הייתה טכנית שאינה קשורה לאישומים. עוד הציע השופט כי המחוקק עשוי להפיק תועלת מקביעה מפורשת של הגבלות נהיגה למשתמשים מורשים בסמים רפואיים. ההחלטה התקבלה בנוכחות שני הצדדים, והנאשם הורשע ונגזר דינו ביום 26.12.11.