ת"א 42400-06-14

תקציר

השופט במקרה זה פסק לטובת התובעת, פרו פלוס, ונגד טומשין, חברה שלא שילמה עבור אספקת מזון שסופקה על ידי רוזמרין, חברה אחרת. השופט קיבל את העובדה שטומשין חייב לרוזמרין 239,078 שקל עבור המזון שסופק בדצמבר 2013 ובינואר 2014, אך לא את מלוא הסכום שתבעה רוזמרין. השופט דחה גם את טענתו הנגדית של טומשין כי יש להטיל על רוזמרין אחריות לאובדן רווחיה בשל ליקויים לכאורה באספקת המזון, ולא מצא ראיות לקשר סיבתי. בנוסף, קבעה השופטת כי לפרו פלוס, לה הקצתה רוזמרי את זכויותיה לתשלום מטומשין, הייתה עדיפות על פני רשות המסים בקבלת התשלומים מבוססי החוב מטומשין. זאת, משום שהמחאת הזכויות התרחשה לפני העיקול של רשות המסים. בנוסף, השופט קבע כי שעבוד צף עם הגבלה שנרשמה על ידי פרו פלוס קדם לעיקול רשות המסים, מה שהעניק לפרו פלוס קדימות טומשין חויב לשלם לפרו פלוס את הסכום המגיע לו, בניכוי מע"מ תשומות, בצירוף הוצאות משפט וריבית. השופט גם הורה לטומשין לפצות את רשות המסים על התארכות ההליכים המשפטיים ודחיית עמדתה, וקבע מועד אחרון לתשלום של 30 יום.