ת"א 33653-02-23

תקציר

התובעים, שנגרם להם עוול על ידי הנתבעים ומרגישים פגועים, הגישו נגדם תביעה. עם זאת, בית המשפט מחליט כי יש לדחות את התביעה מלכתחילה משום שהיא אינה יכולה להתנהל באופן שבו הוגשה. התובעים מנועים מלפתוח מחדש את עניינם בנוגע להסדר הפשרה, מה שהוביל לאובדן ניהול הפרויקט. אכן, הם כבולים להחלטות קודמות של בית המשפט, המהוות מעשה בית משפט, ואינם יכולים כעת להעלות טענות נגד מינוי כונס הנכסים. זאת ועוד, התמונה הראייתית ברורה ואינה תומכת בטענות התובעים כי מינוי כונס הנכסים היה שלא כדין. כונס הנכסים מונה משום שהתובעים לא עמדו בהסדר הפשרה בשל אי עמידתם בהתחייבויות לבנק, שאינו נתבע במקרה זה. טענות התובעים בדבר הריביות הבלתי חוקיות שגבו הנתבעים כבר הועלו ונדחו, והם לא ערערו על החלטה זו. לפיכך, אין קשר סיבתי בין שיעורי הריבית לבין מינוי כונס הנכסים. רק טענות התובעים כי הנתבעים לא הוציאו חשבוניות מס כנדרש, מה שגרם לכך שגמלא מחזיקה בכ-1.3 מיליון שקל, לא הושתקו וניתן לדון בהן. עם זאת, בית המשפט מחליט לדחות את התביעה הנוכחית ולאפשר לתובעים להגיש תביעה חדשה שתנסח את התביעות הללו ביתר פירוט, אולי לבית משפט השלום, שכן היקפם הכספי נופל בסמכותו. החלטה זו מונעת גם מהצורך לתמרץ הגשת תביעות ממוקדות וראויות לשבח. התובעים חויבו לשלם לנתבעים את שכר טרחת עורכי הדין שלהם, הקבוע על סך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, ושני הצדדים שומרים לעצמם את הזכות לטעון להתיישנות או עיכוב בכל התדיינות עתידית.