ע"פ 3234/10

תקציר

בית המשפט מצא כי די בראיות שהציגו הרשויות הצרפתיות כדי להצדיק את הסגרתו של המערער. בית המשפט ציין כי בעוד שחלק מהראיות אינן קבילות בבתי המשפט בישראל, הן אינן נראות בלתי אמינות או חסרות ערך, והחוק הישראלי מעודד גמישות בדיני הראיות לצורכי הסגרה. בית המשפט מצא גם כי ההסגרה עונה על דרישת ההדדיות, שכן די היה בהעמדתם לדין של צרפת על אזרחיה המבצעים פשעים בחו"ל כדי לקיים את העיקרון של "הסגרה או שפיטה". זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הסגרתו של המערער לצרפת לא תהיה בלתי מידתית או תפגע בזכויותיו החוקתיות, מה גם שלא יחזור לרצות את עונשו בישראל. גם טענותיו של המערער כי הסגרתו תפגע בתקנת הציבור בשל פגיעה אפשרית בזהותו היהודית נדחו, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענות אלה. ככלל, קבע בית המשפט כי אין טעמים משכנעים לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את ההסגרה וכי הפורום המתאים למשפטו של המערער הוא בתי המשפט בצרפת. לדעתו של השופט ש' ג'ובראן הצטרפו השופטים א' גרוניס וג' דנציגר.