ע"א 2600/09

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט להיבטים רבים של רשלנות וחובת גילוי במסגרות רפואיות, בפרט במהלך ההיריון. ממצאיו של בית משפט קמא מדגישים כי האם לא עודכנה כראוי בדבר האפשרות לערוך ביקורת מערכתית מורחבת במסגרת פרטית, דבר המהווה הפרה של החובה לגלות מידע חיוני לצורך קבלת החלטות מושכלות בנוגע לטיפול טרום לידתי. פסק הדין מתבסס על תקדימים, כגון פרשות שמאלי ואברמובסקי, ומדגיש כי גם אם למטופל יש ידע כללי על הסיכונים, עדיין חלה חובה על ספקי שירותי הבריאות ליידע את המטופלים באופן מלא על כל הסיכונים והחלופות הפוטנציאליים. המקרה בוחן את הקשר הסיבתי הנדרש לביסוס הרשלנות, ומאשר כי אילו המום העוברי היה מתגלה קודם לכן, סביר להניח שהפסקת ההריון הייתה מאושרת, ובכך מאששת את עמדת בית המשפט קמא. באשר לנזקים, בית המשפט שומר על החלטתו של בית משפט קמא בעניין הערכת נכות תפקודית ורפואית. מטרת הפיצוי שנפסק היא לטפל בהוצאות העודפות המוטלות על ההורים עקב מוגבלותו של הילד, תוך הבחנה בין עלויות גידול סטנדרטיות של ילדים לבין אלה המתחייבות מאובדן מוגבלות. יתר על כן, בית המשפט מנווט את מסגרת הפיצוי בתביעות "חיים בעוולה", כפי שנקבע קודם לכן בפרשת המר, בקובעו כי הפיצוי צריך לשקף את הנטל הכלכלי הכרוך בתמיכה בילד לאחר הגיעו לבגרות. חילוקי דעות בתוך בית המשפט בסוגיות ספציפיות, כגון היקף הפיצוי בגין כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה, מובילים להחלטה הכוללת פיצוי נוסף להורים. פסק הדין הסופי מאשר את הפיצוי בגין רשלנות רפואית ומרחיב סכומים נוספים בגין פגיעה באוטונומיה, מתוך הכרה בהשפעה העמוקה על חיי ההורים.