רמ"ש 39890-09-20

תקציר

השופטת החליטה לדחות את בקשת התובעת, אשר ביקשה להפחית את נטל המזונות המוטל על התובעת עקב שינוי נסיבות מהותי, וכן לבטל את הסכם הגירושין בין התובעת לנתבע. התביעה, שביקשה לבחון את התביעה כתביעה ראשונית למזונות ילדם הקטין של בני הזוג, או לחילופין לבטל את הסכם הגירושין בשל הפרת הוראותיו על ידי הנתבע, לא התקבלה. החלטת השופט התבססה על מספר נימוקים. ראשית, התביעה הוגדרה כתביעה "בעניין מזונות", ולא כתביעה לביטול ההסכם. שנית, ספק אם ניתן להגיש תביעה לביטול הסכם ותביעה למזונות קטין יחד. בנוסף, התובעת לא טענה כי ההפרות הנטענות של ההסכם על ידי הנתבעת היוו הפרה יסודית. באשר לתביעה כתביעה ראשונית למזונות, ציינה השופטת כי יכולתו של הקטין להגיש תביעה עצמאית מוטלת בספק, בהתחשב בתביעה קודמת שהגיש הורה מטעמו. השופטת התייחסה למספר מקרים קודמים לתמיכה בטענה זו והסבירה כי על בית המשפט לענייני משפחה לבחון תחילה את המהות האם דמי המזונות משקפים את הצרכים האמיתיים של הקטינים. עוד ציינה השופטת כי המבקשת לא סיפקה הסבר כיצד מטרת התביעה – הפחתת סכום המזונות – עולה בקנה אחד עם מניעת קיפוח הקטין. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי המשיב העסיק מטפלת, והמבקש לא הצדיק די הצורך לזמן את המטפלת כעדה, בהתחשב בנכונותו של המשיב להיחקר בעניין זה. עוד קבעה השופטת כי עדותה של המטפלת אינה רלוונטית להוכחת רמת החיים בביתו של המשיב, שכן המבקשת לא חלקה על גובה ההוצאות שקבע המשיב. זאת ועוד, הבהירה השופטת כי החלטת בית משפט קמא לא מנעה מהמבקשת לחקור את המשיב על מקורות הכנסתה בעת שעלתה לדוכן העדים. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא, והשופט התיר לפרסם את ההחלטה, בעילום שם, במתכונת שבה נחתמה.