רע"א 2225/91

תקציר

עניינו של המשיב שהתגורר בדירה עם אמו, דיירת מוגנת. עם פטירתה ביקש להמשיך ולהתגורר בדירה לפי סעיף 27(1) לחוק הגנת הדייר. בית משפט השלום אישר את בקשתו למרות בעלותו על דירה אחרת, שכן היא שימשה כחנות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של העותר, מה שהוביל לבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השאלה המרכזית הייתה האם בעלות על דירה שאינה למגורים פוסלת בן משפחה מלרכוש מעמד של דייר מוגן. בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, ופירש את סעיף 27(1) כמתייחס לדירות שניתן להשתמש בהן למגורים ולא למעמד בעלות. מאחר שדירתו האחרת של המשיב שימשה כדין לעסקים, היא לא נחשבה לאפשרות מגורים מעשית. בכך עמד המשיב בדרישות סעיף 27(1) והיה זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה המוגנת. פסק דינו הקודם של בית המשפט העליון ברע"א 712/76 אף הוא תמך בפרשנות זו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור ונשמרה זכותו של המשיב להתגורר בדירה, כאשר העותר נושא בהוצאות בסך 2,000 ₪.