ע"א 123/79

תקציר

בערעורים ובערעורים שכנגד, שעסקו בהפקעת קרקע באזור ארמון הנציב, נתקלו פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בערעורים מצד כל הצדדים בנוגע לסכומי פיצויים והוצאות משפט. המדינה ערערה על הפיצוי שנפסק, בעוד בעלי קרקעות כמו ברברה זלצמן ואחרים לא היו מרוצים מהסכומים שהוקצו להוצאות ושכר טרחת עורך דין. הפיצוי נקבע במקור בשיטת ההשוואה על בסיס עסקאות תקפות באזורים סמוכים. עם זאת, התגלעו חילוקי דעות לגבי יישומה של שיטה זו. בעיצומם של הליכים משפטיים ממושכים, מונה חוקר למתן שומה, שהובילה להתאמות בערכי הקרקע הנטענים. בית המשפט בחן עסקאות שונות כדי לוודא ערכי קרקע הוגנים, ובסופו של דבר התאים אותם בהתבסס על מספר גורמים, כולל מיקום ופוטנציאל לפיתוח. לדוגמה, ערך המגרש האדום נקבע על 42.50 לירות למ"ר לאחר כיול מחדש. בית המשפט התייחס גם לסוגיית שכר הטרחה, וקבע כי יש לחשב אותם על פי הנחיות חדשות יותר ותוך התחשבות בהתאמות האינפלציה. שכר טרחת עורך הדין הוגדל והותאם כך שיכלול מע"מ. למרות שערעור המדינה הצליח במידה רבה להפחית את שומות שווי הקרקע, בעלי הקרקע גברו על שכר טרחת עורך דין, כאשר כל צד נשא בהוצאותיו. פסק הדין משקף את המורכבות של הערכת שווי קרקע ופיצוי הוגן בתוך מורכבויות פרוצדורליות וניתוחי עסקאות משתנים.