ע"ע 600034/97

תקציר

פסק הדין דן בזכאותו של מר גלאור לקצבת זקנה ממבטחים, קרן פנסיה, בחמש השנים שקדמו ליום הולדתו השבעים. מר גלאור עבד בתקופה זו במשרה חלקית כעצמאי. בית הדין פוסק לטובתו של גלאור, וקובע כי שלילת קצבת הפנסיה שלו תעודד עובדים שלא לעבוד מעבר לגיל 65, דבר המנוגד לחוקי העבודה. לפיכך, מר גלאור זכאי לקצבת הפנסיה החל מגיל 65, בהתאם לפרשנות התקנה הרלוונטית המחייבת בחינה מדוקדקת של הסיבות לדחיית תשלומי הפנסיה. לאחר מכן, דן פסק הדין בחישוב התקופה הכוללת שבגינה זכאי מר גלאור לקבל את הקצבה, לרבות שתי תקופות שנויות במחלוקת: אוגוסט 1950 עד אוגוסט 1952 ויוני 1965 עד אוקטובר 1967. בית המשפט פוסק לטובת מבטחים לגבי שתי התקופות. בתקופה הראשונה לא הביא מר גלאור ראיות מספיקות לכך שעליו לקבל החזר עם רווחים עבור שלושת החודשים הנדונים (אוגוסט-אוקטובר 1950). למרות שהוכיח כי עבד בתקופה השנייה, מר גלאור לא הציג כל ראיה לכך שמעסיקו שילם למבטחים את הגמול המקביל או כי הוא נוכה משכרו, דבר הדרוש לצורך הכללתו בחישוב הוותק הפנסיוני. פסק הדין דן גם בשיעור הפנסיה וקובע כי שיעורו של מר גלאור יעמוד על 27.83% במקום 4%, וכן על השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה, אשר בית המשפט מחליט לקיימו בהתאם להחלטת בית משפט קמא, בהתבסס על היעדר ראיות מוצקות שהציג מר גלאור. לבסוף, מתוארים הגורמים הקובעים לחישובי הפנסיה, כגון הפרשי ריבית והצמדה, ובית המשפט מחייב את מבטחים למסור למר גלאור חישוב מפורט בתוך 30 יום. פסק הדין הוא לטובת מבטחים לגבי התקופות שבמחלוקת וכנגדם לגבי קצבת הפנסיה החל מגיל 65.