ת"א 10509-02-18

תקציר

התובע, עובד שנפגע בתאונת עבודה, תבע את מעסיקו ואת בית החולים שם קיבל טיפול בגין רשלנות. המעסיק לא דאג לסביבת עבודה בטוחה, ובפרט פתח יציאה לא בטיחותי שגרם לתובע ליפול ולפגוע ברגלו. המעסיק נמצא אחראי לתאונה וחויב לפצות את התובע בסך 325,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות. התביעה נגד בית החולים נדחתה מאחר שהתובע לא הביא ראיות לרשלנות במהלך הניתוח. השופט מצא את התובע אשם ב-15% בתאונה והפחית את הפיצוי בהתאם. התובע נפגע ברגלו הימנית ובקרסולו בתאונה ונזקק לניתוח. השופט קיבל את הערכת המומחה האורתופדי ל-25% נכות לצמיתות ואת הערכת מומחה הנפש ל-10% נכות נפשית שנגרמה כתוצאה מהתאונה. השופטת חישבה את הפסדי השכר של התובע בעבר ובעתיד כ-353 אלף שקל ו-254 אלף שקל בהתאמה, בהתבסס על שכר חודשי של 8,700 שקל והפחתה של 40% בכושר ההשתכרות. לתובע נפסקו 200,000 ₪ עבור עזרה מאחרים, 30,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ו-200,000 ₪ עבור כאב וסבל. ניכויים בוצעו בגין קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי בסך 621,000 ₪. הפיצוי הסופי שנפסק לתובע עמד על 946,000 ₪, מופחת ב-15% בגין אשמתו התורמת, בסך 325,000 ₪.