עפ"ס 48276-09-25

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, אך ורק על בסיס המידע שסופק: **ניתוח משפטי: עפ"ס 48276-09-25 - בקשת פסלות שופט** **מבוא:** הערעור שלפנינו עוסק בבקשת פסלות שהוגשה על ידי המערער (להלן: "המבקש") כנגד שופטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר דנה בתביעה רכושית בין בני זוג לשעבר. בקשת הפסלות נדחתה על ידי השופטת, והמבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. **העובדות הרלוונטיות:** 1. **רקע הליכי:** בין המבקש למשיבה 1 (אשתו לשעבר) מתנהלים סכסוכים שונים, אשר במסגרתם מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. ההליך העיקרי שבו הועלתה בקשת הפסלות הוא תביעה רכושית לאיזון משאבים ופירוק שיתוף, שהוגשה לפני למעלה משלוש שנים וחצי. ההליך טרם החל בפני השופטת נשוא הערעור, אלא לאחר שמותב קודם פסל עצמו. 2. **בקשת הפסלות:** המבקש טען כי החלטות שונות של השופטת היו מוטות לטובת המשיבה, וכי היא אפשרה למשיבה להאריך את ההתדיינות, תוך פגיעה בזכויותיו. לטענתו, בית המשפט הפך "כלי שרת בידי התובעת" והוא "מפחד" להגיש תגובות מחשש לחיוב בהוצאות. 3. **החלטת בית המשפט לענייני משפחה:** השופטת דחתה את בקשת הפסלות, וקבעה כי היא אינה מעלה חשש למשוא פנים או לפגם בניהול ההליך. היא הדגישה כי תפקידה לדון בכל בקשה, כי ניתנה זכות טיעון מלאה, וכי התנהלות שאינה מקיימת החלטות או מגישה בקשות חוזרות עלולה להצדיק חיוב בהוצאות. עם זאת, נמנעה מלפסוק הוצאות כנגד המבקש על הגשת הבקשה, מתוך רצון "להרגיע את המצב" והתחשבות ב"תחושתו הסובייקטיבית". 4. **הערעור:** המבקש, שאינו מיוצג בערעור, שב על טענותיו כי החלטות השופטת מלמדות על הטיה, במיוחד לאור הגשת בקשות חוזרות של המשיבה בסוגיות שכבר הוכרעו. הוא חזר וטען כי תגובותיו ניתנו תחת איום של הוצאות וכי טענותיו לא נדונו כראוי. **עקרונות משפטיים:** 1. **מבחן הפסלות:** המבחן המרכזי לפסילת שופט, כפי שנקבע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא קיומן של נסיבות היוצרות **חשש ממשי למשוא פנים**. דרישה זו מכוונת לשמירה על אמון הציבור במערכת המשפט ולעקרון השוויון בפני בית המשפט. 2. **גבולות בקשת הפסלות:** בית המשפט העליון מדגיש כי טענות הנוגעות לאי שביעות רצון מהתנהלות דיונית או מהכרעות קונקרטיות של בית המשפט, אינן מהוות עילת פסלות. טענות אלו הן בגדר **השגות ערעוריות** טיפוסיות, אשר מקומן להידון במסגרת הליכי ערעור מתאימים, ולא במסגרת בקשה לפסלות שופט. 3. **ביקורת על בעלי דין ואפשרות חיוב בהוצאות:** אף הבעת ביקורת על בעל דין או בא-כוחו, או ציון האפשרות לחייבו בהוצאות, אינם מקימים כשלעצמם עילת פסלות. חיוב בהוצאות הוא כלי דיוני לגיטימי, המשמש להרגעת התדיינות, למניעת התנהלות חסרת תום לב או שימוש לרעה בהליכי משפט. **חידושים משפטיים ונקודות חשובות בפסק הדין:** 1. **הבחנה ברורה בין השגה ערעורית לבקשת פסלות:** פסק הדין מדגיש כי בקשת פסלות אינה תחליף לערעור. טענות על ניהול הליך באופן שאינו מיטיב עם צד מסוים, או על כך שבית המשפט "הפך כלי שרת", נתפסות כטענות שעיקרן אי-הסכמה עם ההחלטות לגופן, ולא כטענות המעלות חשש ממשי למשוא פנים. 2. **לגיטימיות של דיון בכל בקשה וחיוב בהוצאות:** פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו על בית המשפט לדון בכל בקשה המוגשת על ידי הצדדים, גם אם התוצאה אינה לרוחו של אחד מהם. יתר על כן, הוא מאשר את האפשרות לחייב צד בהוצאות כאשר הוא אינו מקיים החלטות או מגיש בקשות חוזרות, ככלי לשמירה על סדר דיוני ותקינות ההליך. 3. **התחשבות ב"תחושה סובייקטיבית" כשיקול לאי-פסילת הוצאות:** מעניין לציין כי השופטת בבית המשפט לענייני משפחה נמנעה מלפסוק הוצאות למרות שמצאה מקום לעשות כן, בין היתר מתוך התחשבות ב"תחושתו הסובייקטיבית" של המבקש. פסק הדין העליון, בעודו דוחה את הערעור, מאמץ את דחיית בקשת הפסלות ללא דיון מעמיק יותר, אך אינו מתייחס באופן מפורש לשיקול זה כסיבה לדחייה. 4. **דחיית ערעור על הסף:** בית המשפט העליון דחה את הערעור "אף מבלי להידרש לתשובה". זוהי דרך דיונית המעידה על כך שהטענות שהועלו בערעור, על פניהן, אינן מצדיקות דיון נוסף. הדבר מחזק את ההבחנה שהוזכרה לעיל בין השגות ערעוריות לבין עילות פסלות אמיתיות. 5. **התמודדות עם צד שאינו מיוצג:** העובדה שהמערער אינו מיוצג בערעור, לעומת היותו מיוצג בעת הגשת בקשת הפסלות, אינה משפיעה על תוצאת הדיון. בית המשפט בוחן את מהות הטענות לגופן, ולא את מצבו הדיוני של הצד המעלה אותן, כאשר הוא נוגע לעילות פסלות. **מסקנה:** בית המשפט העליון קבע כי טענות המערער אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, וכי הן בגדר השגות ערעוריות על התנהלות דיונית והכרעות שיפוטיות. לפיכך, הערעור נדחה. פסק הדין מחזק את הפרקטיקה המשפטית והעקרונות הנוגעים לבקשות פסלות שופט, ומדגיש את ההבחנה בין טענות אלו לבין טענות שיש להעלותן במסגרת הליכי ערעור רגילים.