עב"ל 5353-10-22

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אין הצדקה לתביעתו של עובד להכיר בפגיעת ידו כפגיעה בעבודה על רקע מיקרוטראומה, ובכך הפך החלטה של ערכאה נמוכה יותר. הערעור נסב על שתי סוגיות מרכזיות: האחת, האם הוכיח העובד תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ושנית, האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הפגיעה בידיו. בית הדין פסק לטובת המוסד לביטוח לאומי (המערערת) בעניין הראשון, בקובעו כי העובדת לא הצליחה לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה. נפסק כי עבודתו של העובד, שכללה שימוש במחשב ובעכבר, לא כללה תנועות חוזרות ונשנות לאורך פרק זמן משמעותי, כנדרש בחוק. בית המשפט הדגיש כי שימוש מזדמן או לסירוגין במחשב ובעכבר, המשולב במשימות ושיחות אחרות, אינו מהווה פרק זמן מתמשך ומשמעותי כנדרש לתביעת מיקרוטראומה. עדותו וראיותיו של העובד לא הוכיחו די הצורך כי השימוש בעכבר ובהקלדה נעשה באופן רצוף ומונוטוני למשך זמן ממושך. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי העובד לא הוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ותביעתו להכרה בפגיעת ידו כפגיעה בעבודה נדחתה.