ת"א 7262-10-18

תקציר

התובעים, קבוצת נוסעים, תבעו את חברת התעופה הנתבעת בגין עיכובים ניכרים בטיסותיהן מישראל לזנזיבר ובחזרה, שגרמו להם לעוגמת נפש, הוצאות נוספות ואובדן ימי עבודה. הטיסה הראשונה מישראל לזנזיבר המריאה באיחור של כ-6 שעות, ואילו הטיסה חזרה יצאה מזנזיבר באיחור של ארבעה ימים מהמתוכנן. התובעים טענו כי הנתבעת לא סיפקה שירותים נאותים במהלך העיכובים והביטולים, לרבות שירותי מזון, לינה ותקשורת, ודרשו פיצוי של 30,000 ₪ לנוסע בהתאם לדיני הנזיקין. לחילופין, הם ביקשו "פיצויים לדוגמה" לפי חוק שירותי תעופה, הקובע סכום מקסימלי של 10,380 שקל לנוסע. הנתבעת טענה כי העיכובים נבעו מנסיבות שאינן בשליטתה, כגון מזג אוויר גרוע ותקלות במטוס, וכי הם סיפקו לנוסעים שירותים מתאימים. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, בקובעו כי על פי עקרון "ייחוד העילה", תביעות הנוסעים יכולות להתבסס אך ורק על חוק שירותי תעופה, הקובע תקנות ספציפיות לשיבושים בטיסה ואינו תלוי במידת הנזק האישי שנגרם לנוסעים בודדים. מאחר שהנתבעת עמדה בהתחייבויותיה לפי חוק זה, נדחו תביעות התובעים לפיצויים על בסיס דיני הנזיקין. באשר לתביעת "פיצויים לדוגמה" לפי חוק שירותי תעופה, מצא בית המשפט כי הנתבעת סיפקה לנוסעים את השירותים הנדרשים, לרבות לינה, מזון ומשקאות, ועל כן גם תביעה זו נדחתה. השופטת הכירה בתסכולם של הנוסעים מהעיכוב הממושך, אך הדגישה כי תחושת העוול אינה גוברת על הוראות החוק, ולא ניתן להטיל על הנתבעת אחריות מעבר לתנאים הקבועים בחוק שירותי תעופה. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את טענות התובעים והורתה להם לשלם את הוצאות הנתבעת, תוך קביעת חלקו של כל נוסע על 1,200 ₪.